כרת

כרת

Hebrew

Root
כ־ר־ת‎ (k-r-t)

Verb

כָּרַת • (karát) (pa'al construction, passive participle כָּרוּת‎, passive counterpart נִכְרַת‎)

1. to cut down, to cut off

Conjugation

Conjugation of כָּרַת (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לכרות / לִכְרֹת‎ action noun: כְּרִיתָה‎ passive participle: כָּרוּת‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כרתתי / כָּרַתִּי‎		כָּרַתְנוּ‎
	second	כרתת / כָּרַתָּ‎	כרתת / כָּרַתְּ‎	כרתתם / כְּרַתֶּם‎1	כרתתן / כְּרַתֶּן‎1
	third	כָּרַת	כָּרְתָה‎	כָּרְתוּ‎
present		כּוֹרֵת‎	כּוֹרֶתֶת‎	כּוֹרְתִים‎	כּוֹרְתוֹת‎
future	first	אכרות / אֶכְרֹת‎		נכרות / נִכְרֹת‎
	second	תכרות / תִּכְרֹת‎	תִּכְרְתִי‎	תִּכְרְתוּ‎	תכרותנה / תִּכְרֹתְנָה‎2
	third	יכרות / יִכְרֹת‎	תכרות / תִּכְרֹת‎	יִכְרְתוּ‎	תכרותנה / תִּכְרֹתְנָה‎2
imperative		כרות / כְּרֹת‎	כִּרְתִי‎	כִּרְתוּ‎	כרותנה / כְּרֹתְנָה‎2
notes		Pronounced כרתתם / כָּרַתֶּם‎ and כרתתן / כָּרַתֶּן‎ in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.

Derived terms

• כָּרַת בְּרִית‎ (karát b'rít)

References

• H3772 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible

Noun

כָּרֵת • (karét) m

1. (Jewish law) kareth, a severe divine punishment