תקיעה

תקיעה

Hebrew

Etymology

Root
ת־ק־ע‎

Verbal noun of תָּקַע‎ (taká').

Noun

תְּקִיעָה • (t'ki'á) f (plural indefinite תְּקִיעוֹת‎, singular construct תְּקִיעַת־‎) [pattern: קְטִילָה]

1. blast (such as of a horn or trumpet)
2. (Judaism) tekiah; one long blast of a shofar
3. insertion
4. (slang) problem, disaster

Declension

Declension of תְּקִיעָה

Number	Isolated forms		With possessive pronouns
	State	Form	Person	singular		plural
				m.	f.	m.	f.
singular	indefinite	תְּקִיעָה	first	תְּקִיעָתִי‎		תְּקִיעָתֵנוּ‎
	definite	הַתְּקִיעָה‎	second	תְּקִיעָתְךָ‎	תְּקִיעָתֵךְ‎	תְּקִיעַתְכֶם‎	תְּקִיעַתְכֶן‎
	construct	תְּקִיעַת־‎	third	תְּקִיעָתוֹ‎	תְּקִיעָתָהּ‎	תְּקִיעָתָם‎	תְּקִיעָתָן‎
plural	indefinite	תְּקִיעוֹת‎	first	תקיעותיי \\ תְּקִיעוֹתַי‎		תְּקִיעוֹתֵינוּ‎
	definite	הַתְּקִיעוֹת‎	second	תְּקִיעוֹתֶיךָ‎	תקיעותייך \\ תְּקִיעוֹתַיִךְ‎	תְּקִיעוֹתֵיכֶם‎	תְּקִיעוֹתֵיכֶן‎
	construct	תְּקִיעוֹת־‎	third	תְּקִיעוֹתָיו‎	תְּקִיעוֹתֶיהָ‎	תְּקִיעוֹתֵיהֶם‎	תְּקִיעוֹתֵיהֶן‎

Coordinate terms

• (tekiah): תְּרוּעָה‎ (t'ru'á), שְׁבָרִים‎ (sh'varím)