תנים

תנים

Hebrew

Noun

תַּנִּים • (taním) m pl

1. (rare) Alternative form of תנין‎
   • Ezekiel 29:3

     ‏דַּבֵּר וְאָמַרְתָּ כֹּֽה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנְנִי עָלֶיךָ פַּרְעֹה מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם הַתַּנִּים הַגָּדֹול הָרֹבֵץ בְּתֹוךְ יְאֹרָיו אֲשֶׁר אָמַר לִי יְאֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִֽנִי׃‎‎

     (please add an English translation of this usage example)

   • Ezekiel 32:2

     ‏בֶּן־אָדָם שָׂא קִינָה עַל־פַּרְעֹה מֶֽלֶךְ־מִצְרַיִם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כְּפִיר גֹּויִם נִדְמֵיתָ וְאַתָּה כַּתַּנִּים בַּיַּמִּים וַתָּגַח בְּנַהֲרֹותֶיךָ וַתִּדְלַח־מַיִם בְּרַגְלֶיךָ וַתִּרְפֹּס נַהֲרֹותָֽם׃‎‎

     (please add an English translation of this usage example)

References

• H8577 in Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible, 1979