שהה

שהה

Hebrew

Root
שׁ־ה־ה‎ (š-h-h)

Verb

שָׁהָה • (shahá) (pa'al construction)

1. to stay, spend (time)
2. (literary) to delay, be late, tarry
   • a. 217 C.E., Mishnah, Berachot 5:1:

     ‏חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים כדי שיכוונו את ליבם למקום‎‎

     The pious men of old used to wait one hour and [then] pray, in order to focus their minds on the Omnipresent.

Conjugation

Conjugation of שָׁהָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִשְׁהוֹת‎ action noun: שְׁהִיָּה‎ passive participle: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	שָׁהִיתִי‎		שָׁהִינוּ‎
	second	שָׁהִיתָ‎	שָׁהִית‎	שְׁהִיתֶם‎1	שְׁהִיתֶן‎1
	third	שָׁהָה	שָׁהֲתָה‎	שָׁהוּ‎
present		שׁוֹהֶה‎	שׁוֹהָה‎	שׁוֹהִים‎	שׁוֹהוֹת‎
future	first	אֶשְׁהֶה‎		נִשְׁהֶה‎
	second	תִּשְׁהֶה‎	תִּשְׁהִי‎	תִּשְׁהוּ‎	תִּשְׁהֶינָה‎2
	third	יִשְׁהֶה‎	תִּשְׁהֶה‎	יִשְׁהוּ‎	תִּשְׁהֶינָה‎2
imperative		שְׁהֵה	שְׁהִי‎	שְׁהוּ‎	שְׁהֶינָה‎2
notes		Pronounced שָׁהִיתֶם‎ and שָׁהִיתֶן‎ in informal Modern Hebrew. Rare in Modern Hebrew.