ריקבון

ריקבון

Hebrew

Root
ר־ק־ב‎

Noun

ריקבון \\ רִקָּבוֹן • (rikavón) m (singular construct רִקְבוֹן־‎)

1. (uncountable) decomposition, rot
   • Isaiah 41:27, with translation of the English Standard Version:

     ‏יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל לְעֵץ רִקָּבֹון נְחוּשָֽׁה׃‎‎

     He counts iron as straw, and bronze as rotten wood.

   • 1976 November, השדה [ha-Sadéh], volume 56, הסתדרות הפועלים בא״י:

     ‏חובת ריסוס נגד ריקבון חום קיימת בכל פרדסי הארץ.‎‎

     The obligation to spray against heat rot exists in all orchards of the country.

2. (by extension, figuratively) corruption, immorality

Related terms

• רָקוּב‎ (rakúv)

References

• H7539 in Strong, James (1979) Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible