קפא

קפא

Hebrew

Etymology 1

Root
ק־פ־א‎

From the root ק־פ־א‎ (q-p-ʾ).

Verb

קָפָא • (kafa) (pa'al construction)

1. to freeze
2. to solidify

Conjugation

Conjugation of קָפָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לקפוא \\ לִקְפֹּא‎ action noun: קְפִיאָה‎ passive participle: קָפוּא‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	קָפָאתִי‎		קָפָאנוּ‎
	second	קָפָאתָ‎	קָפָאת‎	קְפָאתֶם‎1	קְפָאתֶן‎1
	third	קָפָא	קָפְאָה‎	קָפְאוּ‎
present		קוֹפֵא‎	קוֹפֵאת‎	קוֹפְאִים‎	קוֹפְאוֹת‎
future	first	אֶקְפָּא‎		נִקְפָּא‎
	second	תִּקְפָּא‎	תִּקְפְּאִי‎	תִּקְפְּאוּ‎	תִּקְפֶּאנָה‎2
	third	יִקְפָּא‎	תִּקְפָּא‎	יִקְפְּאוּ‎	תִּקְפֶּאנָה‎2
imperative		קְפָא	קִפְאִי‎	קִפְאוּ‎	קְפֶאנָה‎2
notes		Pronounced קָפָאתֶם‎ and קָפָאתֶן‎ in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

Etymology 2

Ultimately borrowed from Ancient Greek κάππα (káppa).

Proper noun

קָפָּא • (káppa) f

1. Alternative form of כָּפָּא‎