קינא
See also: קינאָ
Hebrew
Etymology
| Root |
|---|
| ק־נ־א |
From the root ק־נ־א (q-n-ʾ)
Verb
קינא \\ קִנֵּא • (kine) (pi'el construction)
- to be jealous, to envy
- to protect zealously
Conjugation
Conjugation of קינא \\ קִנֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | קינאתי \\ קִנֵּאתִי | קינאנו \\ קִנֵּאנוּ | ||
| second | קינאת \\ קִנֵּאתָ | קינאת \\ קִנֵּאת | קינאתם \\ קִנֵּאתֶם | קינאתן \\ קִנֵּאתֶן | |
| third | קינא \\ קִנֵּא | קינאה \\ קִנְּאָה | קינאו \\ קִנְּאוּ | ||
| present | מְקַנֵּא | מְקַנֵּאת | מְקַנְּאִים | מְקַנְּאוֹת | |
| future | first | אֲקַנֵּא | נְקַנֵּא | ||
| second | תְּקַנֵּא | תְּקַנְּאִי | תְּקַנְּאוּ | תְּקַנֶּאנָה1 | |
| third | יְקַנֵּא | תְּקַנֵּא | יְקַנְּאוּ | תְּקַנֶּאנָה1 | |
| imperative | קַנֵּא | קַנְּאִי | קַנְּאוּ | קַנֶּאנָה1 | |
| notes |
| ||||