פיך

פיך

See also: פֿיך‎

Hebrew

Noun

פִּיךָ • (pícha)

1. Singular formal of פֶּה‎ (pé)‎ with second-person masculine singular personal pronoun as possessor.
   • Exodus 4:12, with translation of the King James Version:

     וְעַתָּה לֵךְ וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ וְהוֹרֵיתִיךָ אֲשֶׁר תְּדַבֵּר

     v'atá léch v'anochí eh'yé ím pícha v'horitícha ashér t'dabér

     Now therefore go, and I will be with thy mouth, and teach thee what thou shalt say.

Noun

פִּיךְ • (pích)

1. Singular formal of פֶּה‎ (pé)‎ with second-person feminine singular personal pronoun as possessor.
   • a. 1200, Maimonides, משנה תורה,‎ אישות chapter 5:

     הרי את מקודשת לי בהנאת מתנה זו שנתתי על פיך‎