ניטל

ניטל

Hebrew

Root
נ־ט־ל‎

Verb

ניטל \\ נִטַּל • (nitál) (nif'al construction)

1. to be taken away (from)

Conjugation

Conjugation of ניטל \\ נִטַּל (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: להינטל \\ לְהִנָּטֵל‎ action noun: הינטלות \\ הִנָּטְלוּת‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ניטלתי \\ נִטַּלְתִּי‎		ניטלנו \\ נִטַּלְנוּ‎
	second	ניטלת \\ נִטַּלְתָּ‎	ניטלת \\ נִטַּלְתְּ‎	ניטלתם \\ נִטַּלְתֶּם‎	ניטלתן \\ נִטַּלְתֶּן‎
	third	ניטל \\ נִטַּל	ניטלה \\ נִטְּלָה‎	ניטלו \\ נִטְּלוּ‎
present		ניטל \\ נִטָּל	ניטלת \\ נִטֶּלֶת‎	ניטלים \\ נִטָּלִים‎	ניטלות \\ נִטָּלוֹת‎
future	first	אֶנָּטֵל‎		נינטל \\ נִנָּטֵל‎
	second	תינטל \\ תִּנָּטֵל‎	תינטלי \\ תִּנָּטְלִי‎	תינטלו \\ תִּנָּטְלוּ‎	תינטלנה \\ תִּנָּטֵלְנָה‎1
	third	יינטל \\ יִנָּטֵל‎	תינטל \\ תִּנָּטֵל‎	יינטלו \\ יִנָּטְלוּ‎	תינטלנה \\ תִּנָּטֵלְנָה‎1
imperative		הינטל \\ הִנָּטֵל‎	הינטלי \\ הִנָּטְלִי‎	הינטלו \\ הִנָּטְלוּ‎	הינטלנה \\ הִנָּטֵלְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Verb

ניטל \\ נִטֵּל • (nitél) (pi'el construction)

1. (archaic, transitive) to lift, raise
   • Isaiah 63:9, with Young's Literal Translation:

     בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל־יְמֵי עוֹלָם

     b'ahavató uvchemlató hú g'alám vay'nat'lém vay'nas'ém kol-y'mé olám

     In His love and in His pity He redeemed them, And He doth lift them up, And beareth them all the days of old

---

Yiddish

Etymology

Ultimately from Latin nātālis (“birthday [of Christ”), probably via an older form of a Romance language rather than a direct borrowing. Compare בענטשן‎ (bentshn); the semantics and likely dates of a bunch of such relatively essential terms being descended from Romance over Germanic suggests Yiddish may have a distant root in Jewish Vulgar Latin dialects, among other sources.

Noun

ניטל • (nitl) m, plural ניטלען‎ (nitlen)

1. Christmas

Derived terms

• ניטלבוים‎ (nitlboym)