נהיה

נהיה

Hebrew

Root
ה־י־ה‎

Verb

נִהְיָה • (nihyá) (nif'al construction)

1. to become, come to be
   • Deuteronomy 27:9, with translation of the Jewish Publication Society:

     ‏וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ׃‎‎

     And Moses and the priests the Levites spoke unto all Israel, saying: ‘Keep silence, and hear, O Israel; this day thou art become a people unto the LORD thy God.

   • a. 217 CE, Shehakol (blessing over other foods):

     ‏בָּרוּךְ אַתָּה ה׳ אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ.‎‎

     Blessed are You, L-rd, our G-d, King of the universe, through Whose word everything comes into being.

Conjugation

Conjugation of נִהְיָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: — action noun: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	נִהְיֵיתִי‎		נִהְיֵינוּ‎
	second	נִהְיֵיתָ‎	נִהְיֵית‎	נִהְיֵיתֶם‎	נִהְיֵיתֶן‎
	third	נִהְיָה	נִהְיְתָה‎	נִהְיוּ‎
present		נִהְיֶה	נִהְיֵית‎	נִהְיִים‎	נִהְיוֹת‎
future	first	—		—
	second	—	—	—	—1
	third	—	—	—	—1
imperative		—	—	—	—1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.