מניין

מניין

Hebrew

Root
מ־נ־ה‎

Noun

מניין \\ מִנְיָן • (minyán) m (plural indefinite מניינים \\ מִנְיָנִים‎, singular construct מניין \\ מִנְיַן־, plural construct מנייני \\ מִנְיְנֵי־‎)

1. (obsolete) A number, an amount, a quantity. [since Talmudic Hebrew]
2. Counting, numbering. [since Talmudic Hebrew]

   ‏מניין ההרוגים‎ ― minyán-haharugím ― the death toll

3. (Judaism) A quorum: a group of ten or more Jews (traditionally male, but in liberal modern traditions also female), as required for public prayer. [since Medieval Hebrew]
4. A quorum: the minimum number of participants in an assembly for binding decisions to be made. [since Modern Hebrew]
5. (מִנְיַן־‎, minyán-) Singular construct formal of מניין \\ מִנְיָן‎‎.

Usage notes

• In addition to the regular plural forms מניינים \\ מִנְיָנִים‎ (minyaním) and מנייני \\ מִנְיְנֵי־‎ (miny'néi-) given above, the irregular forms מניינות \\ מִנְיָנוֹת‎ (minyanót) and מניינות \\ מִנְיְנוֹת־‎ (miny'nót-) are attested as well.

References

• “מִנְיָן, מניין” in Abraham Even-Shoshan (אַבְרָהָם אֶבֶן־שֹׁשָן) et al., הַמִּלּוֹן הֶחָדָשׁ‎ (ha-milón he-khadásh, “The New Dictionary”), Kiryat-Sefer Ltd. (קִרְיַת־סֵפֶר בְּע״ם)‎ (1984), →ISBN, volume 2 of 3 (ל to צ), →ISBN, page 714.