מילא

מילא

Hebrew

Etymology 1

Root
מ־ל־א‎

From the root מ־ל־א‎ (m-l-ʾ), forming words relating to fullness or completeness. Compare with מָלֵא‎ (malé, “full”).

Verb

מילא \\ מִלֵּא • (milé) (pi'el construction, passive counterpart מולא \\ מֻלָּא‎)

1. (transitive) To fill (something) up, to make (something) full.
   • Deuteronomy 6:11, with translation of the Jewish Publication Society:

     ‏וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל־טוּב אֲשֶׁר לֹא־מִלֵּאתָ‎‎

     uvatím m'le'ím kol tuv asher lo milléta

     and houses full of all good things, which thou didst not fill

   • יוני כלוך, עמוק בתוך הים

     גלים גלים, יעלו על הגגות והבתים, יְמַלְּאוּ את הרחוב נהר גדול, וזה הכל

Conjugation

Conjugation of מילא \\ מִלֵּא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְמַלֵּא‎ action noun: מילוא \\ מִלּוּא‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	מילאתי \\ מִלֵּאתִי‎		מילאנו \\ מִלֵּאנוּ‎
	second	מילאת \\ מִלֵּאתָ‎	מילאת \\ מִלֵּאת‎	מילאתם \\ מִלֵּאתֶם‎	מילאתן \\ מִלֵּאתֶן‎
	third	מילא \\ מִלֵּא	מילאה \\ מִלְּאָה‎	מילאו \\ מִלְּאוּ‎
present		מְמַלֵּא‎	מְמַלֵּאת‎	מְמַלְּאִים‎	מְמַלְּאוֹת‎
future	first	אֲמַלֵּא‎		נְמַלֵּא‎
	second	תְּמַלֵּא‎	תְּמַלְּאִי‎	תְּמַלְּאוּ‎	תְּמַלֶּאנָה‎1
	third	יְמַלֵּא‎	תְּמַלֵּא‎	יְמַלְּאוּ‎	תְּמַלֶּאנָה‎1
imperative		מַלֵּא‎	מַלְּאִי‎	מַלְּאוּ‎	מַלֶּאנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Etymology 2

Unknown. Originates from מִמֵּילָא (mímeilá, "by/of itself"), a Talmudic hapax legomenon.

Interjection

מֵילָא • (meilá)

1. (colloquial) oh well, whatever

Derived terms

• בְּמֵילָא‎ (b'meilá)