לקה

לקה

Hebrew

Root
ל־ק־ה‎

Verb

לָקָה • (laká) (pa'al construction)

1. to be hit, to receive a blow

Conjugation

Conjugation of לָקָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִלְקוֹת‎ action noun: — passive participle: לָקוּי‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	לָקִיתִי‎		לָקִינוּ‎
	second	לָקִיתָ‎	לָקִית‎	לְקִיתֶם‎1	לְקִיתֶן‎1
	third	לָקָה	לָקְתָה‎	לָקוּ‎
present		לוֹקֶה‎	לוֹקָה‎	לוֹקִים‎	לוֹקוֹת‎
future	first	אֶלְקֶה‎		נִלְקֶה‎
	second	תִּלְקֶה‎	תִּלְקִי‎	תִּלְקוּ‎	תִּלְקֶינָה‎2
	third	יִלְקֶה‎	תִּלְקֶה‎	יִלְקוּ‎	תִּלְקֶינָה‎2
imperative		לְקֵה	לְקִי‎	לְקוּ‎	לְקֶינָה‎2
notes		Pronounced לָקִיתֶם‎ and לָקִיתֶן‎ in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

Related terms

• מלקות‎

Anagrams

• להק‎
• קלה‎