כיתר

כיתר

Hebrew

Root
כ־ת־ר‎

Verb

כיתר \\ כִּתֵּר • (kitér) (pi'el construction)

1. to encircle (by a military, police, etc.)

Conjugation

Conjugation of כיתר \\ כִּתֵּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְכַתֵּר‎ action noun: כיתור \\ כִּתּוּר‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	כיתרתי \\ כִּתַּרְתִּי‎		כיתרנו \\ כִּתַּרְנוּ‎
	second	כיתרת \\ כִּתַּרְתָּ‎	כיתרת \\ כִּתַּרְתְּ‎	כיתרתם \\ כִּתַּרְתֶּם‎	כיתרתן \\ כִּתַּרְתֶּן‎
	third	כיתר \\ כִּתֵּר	כיתרה \\ כִּתְּרָה‎	כיתרו \\ כִּתְּרוּ‎
present		מְכַתֵּר‎	מְכַתֶּרֶת‎	מְכַתְּרִים‎	מְכַתְּרוֹת‎
future	first	אֲכַתֵּר‎		נְכַתֵּר‎
	second	תְּכַתֵּר‎	תְּכַתְּרִי‎	תְּכַתְּרוּ‎	תְּכַתֵּרְנָה‎1
	third	יְכַתֵּר‎	תְּכַתֵּר‎	יְכַתְּרוּ‎	תְּכַתֵּרְנָה‎1
imperative		כַּתֵּר‎	כַּתְּרִי‎	כַּתְּרוּ‎	כַּתֵּרְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Related terms

• הִכְתִּיר‎ (hikhtír)
• כֶּתֶר‎ (kéter)

Anagrams

• כרית‎
• ריתך‎