ייחד

ייחד

Hebrew

Root
י־ח־ד‎ (y-ḥ-d)

Verb

ייחד / יִחֵד • (yikhéd) (pi'el construction, passive counterpart יוחד \\ יֻחַד‎)

1. to designate, to set aside, to dedicate (to mark out and make known; to point out; to name; to indicate)
2. to individualise

Conjugation

Conjugation of ייחד / יִחֵד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְיַחֵד‎ action noun: ייחוד / יִחוּד‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	ייחדתי / יִחַדְתִּי‎		ייחדנו / יִחַדְנוּ‎
	second	ייחדת / יִחַדְתָּ‎	ייחדת / יִחַדְתְּ‎	ייחדתם / יִחַדְתֶּם‎	ייחדתן / יִחַדְתֶּן‎
	third	ייחד / יִחֵד	ייחדה / יִחֲדָה‎	ייחדו / יִחֲדוּ‎
present		מְיַחֵד‎	מְיַחֶדֶת‎	מְיַחֲדִים‎	מְיַחֲדוֹת‎
future	first	אֲיַחֵד‎		נְיַחֵד‎
	second	תְּיַחֵד‎	תְּיַחֲדִי‎	תְּיַחֲדוּ‎	תְּיַחֵדְנָה‎1
	third	יְיַחֵד	תְּיַחֵד‎	יְיַחֲדוּ‎	תְּיַחֵדְנָה‎1
imperative		יַחֵד‎	יַחֲדִי‎	יַחֲדוּ‎	יַחֵדְנָה‎1
notes		Rare in Modern Hebrew.