התפרע

התפרע

Hebrew

Root
פ־ר־ע‎

Verb

הִתְפָּרֵעַ • (hitparéa) (hitpa'el construction)

1. to go wild or act wildly
   • דניאלה ספקטור, הירושימה

     והרוח מִתְפָּרַעַת בנפשנו הלבנה. על המים היא נוסעת, אי אפשר לנסוע חזרה

2. to misbehave

Conjugation

Conjugation of הִתְפָּרֵעַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְפָּרֵעַ‎ action noun: הִתְפָּרְעוּת‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְפָּרַעְתִּי‎		הִתְפָּרַעְנוּ‎
	second	הִתְפָּרַעְתָּ‎	הִתְפָּרַעְתְּ‎	הִתְפָּרַעְתֶּם‎	הִתְפָּרַעְתֶּן‎
	third	הִתְפָּרֵעַ	הִתְפָּרְעָה‎	הִתְפָּרְעוּ‎
present		מִתְפָּרֵעַ‎	מִתְפָּרַעַת‎	מִתְפָּרְעִים‎	מִתְפָּרְעוֹת‎
future	first	אֶתְפָּרֵעַ‎		נִתְפָּרֵעַ‎
	second	תִּתְפָּרֵעַ‎	תִּתְפָּרְעִי‎	תִּתְפָּרְעוּ‎	תִּתְפָּרַעְנָה‎1
	third	יִתְפָּרֵעַ‎	תִּתְפָּרֵעַ‎	יִתְפָּרְעוּ‎	תִּתְפָּרַעְנָה‎1
imperative		הִתְפָּרֵעַ	הִתְפָּרְעִי‎	הִתְפָּרְעוּ‎	הִתְפָּרַעְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.