התיר

התיר

Hebrew

Root
נ־ת־ר‎ (n-t-r)

Verb

הִתִּיר • (hitír) (hif'il construction, passive counterpart הותר \\ הֻתַּר‎)

1. to untie, unravel
2. to release, to set free
3. to solve (an equation, a problem or difficulty)
4. to permit

Conjugation

Conjugation of הִתִּיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַתִּיר‎ action noun: הַתָּרָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתַּרְתִּי‎		הִתַּרְנוּ‎
	second	הִתַּרְתָּ‎	הִתַּרְתְּ‎	הִתַּרְתֶּם‎	הִתַּרְתֶּן‎
	third	הִתִּיר	הִתִּירָה‎	הִתִּירוּ‎
present		מַתִּיר‎	מַתִּירָה‎	מַתִּירִים‎	מַתִּירוֹת‎
future	first	אַתִּיר‎		נַתִּיר‎
	second	תַּתִּיר‎	תַּתִּירִי‎	תַּתִּירוּ‎	תַּתֵּרְנָה‎1
	third	יַתִּיר‎	תַּתִּיר‎	יַתִּירוּ‎	תַּתֵּרְנָה‎1
imperative		הַתֵּר‎	הַתִּירִי‎	הַתִּירוּ‎	הַתֵּרְנָה‎1
notes		Rare in Modern Hebrew.