התבודד

התבודד

Hebrew

Root
ב־ד־ד‎

Verb

הִתְבּוֹדֵד • (hitbodéd) (hitpa'el construction)

1. to seclude oneself, to withdraw from society

Conjugation

Conjugation of הִתְבּוֹדֵד (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהִתְבּוֹדֵד‎ action noun: הִתְבּוֹדְדוּת‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִתְבּוֹדַדְתִּי‎		הִתְבּוֹדַדְנוּ‎
	second	הִתְבּוֹדַדְתָּ‎	הִתְבּוֹדַדְתְּ‎	הִתְבּוֹדַדְתֶּם‎	הִתְבּוֹדַדְתֶּן‎
	third	הִתְבּוֹדֵד	הִתְבּוֹדְדָה‎	הִתְבּוֹדְדוּ‎
present		מִתְבּוֹדֵד‎	מִתְבּוֹדֶדֶת‎	מִתְבּוֹדְדִים‎	מִתְבּוֹדְדוֹת‎
future	first	אֶתְבּוֹדֵד‎		נִתְבּוֹדֵד‎
	second	תִּתְבּוֹדֵד‎	תִּתְבּוֹדְדִי‎	תִּתְבּוֹדְדוּ‎	תִּתְבּוֹדֵדְנָה‎1
	third	יִתְבּוֹדֵד‎	תִּתְבּוֹדֵד‎	יִתְבּוֹדְדוּ‎	תִּתְבּוֹדֵדְנָה‎1
imperative		הִתְבּוֹדֵד	הִתְבּוֹדְדִי‎	הִתְבּוֹדְדוּ‎	הִתְבּוֹדֵדְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.