השליט

השליט

Hebrew

Root
שׁ־ל־ט‎

Verb

הִשְׁלִיט • (hishlit) (hif'il construction)

1. to impose (of rules, order, etc.)

Conjugation

Conjugation of הִשְׁלִיט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַשְׁלִיט‎ action noun: הַשְׁלָטָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִשְׁלַטְתִּי‎		הִשְׁלַטְנוּ‎
	second	הִשְׁלַטְתָּ‎	הִשְׁלַטְתְּ‎	הִשְׁלַטְתֶּם‎	הִשְׁלַטְתֶּן‎
	third	הִשְׁלִיט	הִשְׁלִיטָה‎	הִשְׁלִיטוּ‎
present		מַשְׁלִיט‎	מַשְׁלִיטָה‎	מַשְׁלִיטִים‎	מַשְׁלִיטוֹת‎
future	first	אַשְׁלִיט‎		נַשְׁלִיט‎
	second	תַּשְׁלִיט‎	תַּשְׁלִיטִי‎	תַּשְׁלִיטוּ‎	תַּשְׁלֵטְנָה‎1
	third	יַשְׁלִיט‎	תַּשְׁלִיט‎	יַשְׁלִיטוּ‎	תַּשְׁלֵטְנָה‎1
imperative		הַשְׁלֵט‎	הַשְׁלִיטִי‎	הַשְׁלִיטוּ‎	הַשְׁלֵטְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.