הרשים
Hebrew
| Root |
|---|
| ר־שׁ־ם |
Verb
הִרְשִׁים • (hirshím) (hif'il construction)
- (transitive) to impress (someone).
Conjugation
Conjugation of הִרְשִׁים (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הִרְשַׁמְתִּי | הִרְשַׁמְנוּ | ||
| second | הִרְשַׁמְתָּ | הִרְשַׁמְתְּ | הִרְשַׁמְתֶּם | הִרְשַׁמְתֶּן | |
| third | הִרְשִׁים | הִרְשִׁימָה | הִרְשִׁימוּ | ||
| present | מַרְשִׁים | מַרְשִׁימָה | מַרְשִׁימִים | מַרְשִׁימוֹת | |
| future | first | אַרְשִׁים | נַרְשִׁים | ||
| second | תַּרְשִׁים | תַּרְשִׁימִי | תַּרְשִׁימוּ | תַּרְשֵׁמְנָה1 | |
| third | יַרְשִׁים | תַּרְשִׁים | יַרְשִׁימוּ | תַּרְשֵׁמְנָה1 | |
| imperative | הַרְשֵׁם | הַרְשִׁימִי | הַרְשִׁימוּ | הַרְשֵׁמְנָה1 | |
| notes |
| ||||