הפריע

הפריע

Hebrew

Root
פ־ר־ע‎

Verb

הִפְרִיעַ • (hifría) (hif'il construction)

1. to bother, to disturb

   ‏אני לא רוצה להפריע לך.‎‎ ― aní lo rotsé/á l'hafría l'khá/lakh. ― I don't want to bother you.

2. to interrupt
3. to hinder

Conjugation

Conjugation of הִפְרִיעַ (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַפְרִיעַ‎ action noun: הַפְרָעָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִפְרַעְתִּי‎		הִפְרַעְנוּ‎
	second	הִפְרַעְתָּ‎	הִפְרַעְתְּ‎	הִפְרַעְתֶּם‎	הִפְרַעְתֶּן‎
	third	הִפְרִיעַ	הִפְרִיעָה‎	הִפְרִיעוּ‎
present		מַפְרִיעַ‎	מַפְרִיעָה‎	מַפְרִיעִים‎	מַפְרִיעוֹת‎
future	first	אַפְרִיעַ‎		נַפְרִיעַ‎
	second	תַּפְרִיעַ‎	תַּפְרִיעִי‎	תַּפְרִיעוּ‎	תַּפְרַעְנָה‎1
	third	יַפְרִיעַ‎	תַּפְרִיעַ‎	יַפְרִיעוּ‎	תַּפְרַעְנָה‎1
imperative		הַפְרֵעַ‎	הַפְרִיעִי‎	הַפְרִיעוּ‎	הַפְרַעְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Derived terms

• הופרע \\ הֻפְרַע‎ (hufrá), מופרע \\ מֻפְרָע‎ (mufrá)
• הַפְרָעָה‎ (hafra'á)