הזמין

הזמין

Hebrew

Root
ז־מ־ן‎

Verb

הִזְמִין • (hizmín) (hif'il construction)

1. To invite.

   כַּמָּה אֲנָשִׁים נַזְמִין לַמְּסִבָּה?‎ — káma anashím nazmín lam'sibá? — How many people are we inviting (or shall we invite) to the party?

2. To order: to request a product or service.

   הִזְמִינוּ קָפֶה לִשְׁנֵינוּ.‎ — hizmínu kafé lish'néinu. — They ordered coffee for both of us.

Conjugation

Conjugation of הִזְמִין (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַזְמִין‎ action noun: הַזְמָנָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִזְמַנְתִּי‎		הִזְמַנּוּ‎
	second	הִזְמַנְתָּ‎	הִזְמַנְתְּ‎	הִזְמַנְתֶּם‎	הִזְמַנְתֶּן‎
	third	הִזְמִין	הִזְמִינָה‎	הִזְמִינוּ‎
present		מַזְמִין‎	מַזְמִינָה‎	מַזְמִינִים‎	מַזְמִינוֹת‎
future	first	אַזְמִין‎		נַזְמִין‎
	second	תַּזְמִין‎	תַּזְמִינִי‎	תַּזְמִינוּ‎	תַּזְמֵנָּה‎1
	third	יַזְמִין‎	תַּזְמִין‎	יַזְמִינוּ‎	תַּזְמֵנָּה‎1
imperative		הַזְמֵן‎	הַזְמִינִי‎	הַזְמִינוּ‎	הַזְמֵנָּה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Derived terms

• מוזמן‎ (muzmán)