הוצא

הוצא

Hebrew

Root
י־צ־א‎

Verb

הוּצָא • (hutsá) (huf'al construction, active counterpart הוֹצִיא‎)

1. to be removed, taken out
2. to be expelled, ejected

Conjugation

Conjugation of הוּצָא (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הוּצֵאתִי‎		הוּצֵאנוּ‎
	second	הוּצֵאתָ‎	הוּצֵאת‎	הוּצֵאתֶם‎	הוּצֵאתֶן‎
	third	הוּצָא	הוּצְאָה‎	הוּצְאוּ‎
present		מוּצָא‎	מוּצֵאת‎	מוּצָאִים‎	מוּצָאוֹת‎
future	first	אוּצָא‎		נוּצָא‎
	second	תּוּצָא‎	תּוּצְאִי‎	תּוּצְאוּ‎	תּוּצֶאנָה‎1
	third	יוּצָא‎	תּוּצָא‎	יוּצְאוּ‎	תּוּצֶאנָה‎1
imperative		—	—	—	—1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Verb

הוֹצֵא • (hotsé)

1. masculine singular imperative of הוֹצִיא‎ (hotsí)
   • Exodus 3:10, with Young's Literal Translation:

     וְהוֹצֵא אֶת עַמִּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם

     v'hotsé et amí v'ne yisraél mimitsráyim

     and bring thou out My people, the sons of Israel, out of Egypt