הוביל
Hebrew
| Root |
|---|
| י־ב־ל |
Verb
הוֹבִיל • (hovíl) (hif'il construction, passive counterpart הוּבַל)
- To lead (a person): to guide or conduct with the hand, or by means of some physical contact connection.
- To lead (a group), to conduct (a ceremony): to be a leader of or in.
- To lead (to): to cause.
- הוביל לשינוי גדול. ― hovíl l'shinúi gadól. ― [It] led to a big change.
- To transport: to carry from one place to another.
- To lead, to be first place (in a contest).
Conjugation
Conjugation of הוֹבִיל (see also Appendix:Hebrew verbs)
| non-finite forms |
| ||||
|---|---|---|---|---|---|
| finite forms | singular | plural | |||
| m. | f. | m. | f. | ||
| past | first | הוֹבַלְתִּי | הוֹבַלְנוּ | ||
| second | הוֹבַלְתָּ | הוֹבַלְתְּ | הוֹבַלְתֶּם | הוֹבַלְתֶּן | |
| third | הוֹבִיל | הוֹבִילָה | הוֹבִילוּ | ||
| present | מוֹבִיל | מוֹבִילָה | מוֹבִילִים | מוֹבִילוֹת | |
| future | first | אוֹבִיל | נוֹבִיל | ||
| second | תּוֹבִיל | תּוֹבִילִי | תּוֹבִילוּ | תּוֹבֵלְנָה1 | |
| third | יוֹבִיל | תּוֹבִיל | יוֹבִילוּ | תּוֹבֵלְנָה1 | |
| imperative | הוֹבֵל | הוֹבִילִי | הוֹבִילוּ | הוֹבֵלְנָה1 | |
| notes |
| ||||