הבריג

הבריג

Hebrew

Root
ב־ר־ג‎ (b-r-g)

Verb

הִבְרִיג • (hiv'ríg) (hif'il construction, passive counterpart הוברג \\ הֻבְרַג‎)

1. to screw, to bolt (to connect or assemble pieces using a screw or a bolt)

Conjugation

Conjugation of הִבְרִיג (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַבְרִיג‎ action noun: הַבְרָגָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִבְרַגְתִּי‎		הִבְרַגְנוּ‎
	second	הִבְרַגְתָּ‎	הִבְרַגְתְּ‎	הִבְרַגְתֶּם‎	הִבְרַגְתֶּן‎
	third	הִבְרִיג	הִבְרִיגָה‎	הִבְרִיגוּ‎
present		מַבְרִיג‎	מַבְרִיגָה‎	מַבְרִיגִים‎	מַבְרִיגוֹת‎
future	first	אַבְרִיג‎		נַבְרִיג‎
	second	תַּבְרִיג‎	תַּבְרִיגִי‎	תַּבְרִיגוּ‎	תַּבְרֵגְנָה‎1
	third	יַבְרִיג‎	תַּבְרִיג‎	יַבְרִיגוּ‎	תַּבְרֵגְנָה‎1
imperative		הַבְרֵג‎	הַבְרִיגִי‎	הַבְרִיגוּ‎	הַבְרֵגְנָה‎1
notes		Rare in Modern Hebrew.