הביט

הביט

Hebrew

Root
נ־ב־ט‎

Verb

הִבִּיט • (hibít) (hif'il construction)

1. to look

Usage notes

Can take אֶל‎ ('el), לְ־‎ (l'-), or בְּ־‎ (b'-).

Conjugation

Conjugation of הִבִּיט (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהַבִּיט‎ action noun: הַבָּטָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הִבַּטְתִּי‎		הִבַּטְנוּ‎
	second	הִבַּטְתָּ‎	הִבַּטְתְּ‎	הִבַּטְתֶּם‎	הִבַּטְתֶּן‎
	third	הִבִּיט	הִבִּיטָה‎	הִבִּיטוּ‎
present		מַבִּיט‎	מַבִּיטָה‎	מַבִּיטִים‎	מַבִּיטוֹת‎
future	first	אַבִּיט‎		נַבִּיט‎
	second	תַּבִּיט‎	תַּבִּיטִי‎	תַּבִּיטוּ‎	תַּבֵּטְנָה‎1
	third	יַבִּיט‎	תַּבִּיט‎	יַבִּיטוּ‎	תַּבֵּטְנָה‎1
imperative		הַבֵּט‎	הַבִּיטִי‎	הַבִּיטוּ‎	הַבֵּטְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.