האיר

האיר

Hebrew

Root
א־ו־ר‎

Etymology

From the root א־ו־ר‎ ('-w-r).

Verb

הֵאִיר • (he'ír) (hif'il construction, infinitive לְהָאִיר‎, present מֵאִיר‎, future יָאִיר‎, imperative הָאֵר‎, passive counterpart הוּאַר‎)

1. (transitive) To illuminate, light, light up.

Conjugation

Conjugation of הֵאִיר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְהָאִיר‎ action noun: הֶאָרָה‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	הֵאַרְתִּי‎		הֵאַרְנוּ‎
	second	הֵאַרְתָּ‎	הֵאַרְתְּ‎	הַאַרְתֶּם‎1	הַאַרְתֶּן‎1
	third	הֵאִיר	הֵאִירָה‎	הֵאִירוּ‎
present		מֵאִיר‎	מְאִירָה‎	מְאִירִים‎	מְאִירוֹת‎
future	first	אָאִיר‎		נָאִיר‎
	second	תָּאִיר‎	תָּאִירִי‎	תָּאִירוּ‎	תָּאֵרְנָה‎2
	third	יָאִיר‎	תָּאִיר‎	יָאִירוּ‎	תָּאֵרְנָה‎2
imperative		הָאֵר‎	הָאִירִי‎	הָאִירוּ‎	הָאֵרְנָה‎2
notes		Pronounced הֵאַרְתֶּם‎ and הֵאַרְתֶּן‎ in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

Related terms

• אוֹר‎ (or, “light”)

Anagrams

• אריה‎, ריאה‎