דובר

דובר

Hebrew

Etymology 1

Root
ד־ב־ר‎

Verb

דובר \\ דֻּבַּר • (dubár) (pu'al construction, active counterpart דיבר \\ דִּבֵּר‎)

1. to be spoken

Conjugation

Conjugation of דובר \\ דֻּבַּר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: —
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	דוברתי \\ דֻּבַּרְתִּי‎		דוברנו \\ דֻּבַּרְנוּ‎
	second	דוברת \\ דֻּבַּרְתָּ‎	דוברת \\ דֻּבַּרְתְּ‎	דוברתם \\ דֻּבַּרְתֶּם‎	דוברתן \\ דֻּבַּרְתֶּן‎
	third	דובר \\ דֻּבַּר	דוברה \\ דֻּבְּרָה‎	דוברו \\ דֻּבְּרוּ‎
present		מדובר \\ מְדֻבָּר‎	מדוברת \\ מְדֻבֶּרֶת‎	מדוברים \\ מְדֻבָּרִים‎	מדוברות \\ מְדֻבָּרוֹת‎
future	first	אדובר \\ אֲדֻבַּר‎		נדובר \\ נְדֻבַּר‎
	second	תדובר \\ תְּדֻבַּר‎	תדוברי \\ תְּדֻבְּרִי‎	תדוברו \\ תְּדֻבְּרוּ‎	תדוברנה \\ תְּדֻבַּרְנָה‎1
	third	ידובר \\ יְדֻבַּר‎	תדובר \\ תְּדֻבַּר‎	ידוברו \\ יְדֻבְּרוּ‎	תדוברנה \\ תְּדֻבַּרְנָה‎1
imperative		—	—	—	—1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Noun

דּוֹבֵר • (dovér) m (plural indefinite דּוֹבְרִים‎, feminine counterpart דּוֹבֶרֶת‎)

1. speaker (of a language)
2. spokesman

Etymology 2

From English Dover

Proper noun

דובר • (dóver)

1. Dover: A major port in England.