בר מינן

בר מינן

Hebrew

Etymology

From Aramaic, meaning “outside of us”. The noun is first attested in writings of the twelfth or thirteenth century; the interjection derives from the noun.

Interjection

בַּר מִינַן • (bár minán)

1. (idiomatic) May it not happen to us.
   • 1742, Chaim ibn Attar, Ohr ha-Chaim, commentary on Genesis 3:

     ‏וכן הוא כל זמן שישראל עושים רצונו של מקום נחש כופף ראשו ולהפך בר מינן.‎‎

     v'khén hú kól z'mán sheyisra'él osím r'tsonó shél hamakóm nakhásh koféf roshó v'lahéfekh bár minán.

     So it is, as long as Israel obeys the will of G-d, a snake will bow his head, and otherwise — may it not happen to us.

Noun

בַּר מִינַן • (bár minán)

1. (archaic, idiomatic) One who has passed away, deceased, died.
   • a. 1556, Yaakov ben Moshe Levi Moelin et al., Minhagei Maharil, “הלכות מים לישת מצות” (halakhót máyim lishát matsót, “Laws of the Water for Making Matzah”):

     ‏כן אם בר מינן מת באותה דירה אין לשפוך את מי המצות.‎‎

     kén ím bár minán mét b'otá dirá éin lishpókh ét méi hamatsót.

     Even if a deceased person dies in the same apartment, one does not spill the matzah water.

   • a. 1556, Yaakov ben Moshe Levi Moelin et al., Minhagei Maharil, “הלכות ערב פסח” (halakhót érev pésakh, “Laws of Passover Eve”):

     ‏פעם אחת היה בר מינן בערב פסח, ואמר מהר"ש שאסורים כל העם לסעוד עד שהוציאו המת לבית הקברות.‎‎

     pá'am akhát hayá bár minán b'érev-pésakh, v'amár M.H.R.Sh. she'asurím kól ha'ám lis'ód ád shehotsí'u hamét l'véit k'varót.

     Once there was a deceased person on Passover Eve, and M.H.R.Sh said that everyone was forbidden to dine until they had taken the dead person out to the cemetery.

See also

• קבורה‎ (k'vurá)