בלה

בלה

Hebrew

Root
ב־ל־ה‎

Verb

בָּלָה • (balá) (pa'al construction, infinitive לִבְלוֹת‎, passive participle בָּלוּי‎)

1. to wear out

Conjugation

Conjugation of בָּלָה (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לִבְלוֹת‎ action noun: בְּלִיָּה‎ passive participle: בָּלוּי‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	בָּלִיתִי‎		בָּלִינוּ‎
	second	בָּלִיתָ‎	בָּלִית‎	בְּלִיתֶם‎1	בְּלִיתֶן‎1
	third	בָּלָה	בָּלְתָה‎	בָּלוּ‎
present		בָּלֶה	בָּלָה	בָּלִים‎	בָּלוֹת‎
future	first	אֶבְלֶה‎		נִבְלֶה‎
	second	תִּבְלֶה‎	תִּבְלִי‎	תִּבְלוּ‎	תִּבְלֶינָה‎2
	third	יִבְלֶה‎	תִּבְלֶה‎	יִבְלוּ‎	תִּבְלֶינָה‎2
imperative		בְּלֵה	בְּלִי‎	בְּלוּ‎	בְּלֶינָה‎2
notes		Pronounced בָּלִיתֶם‎ and בָּלִיתֶן‎ in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

Verb

בִּלָּה • (bilá) (pi'el construction, infinitive לְבַלּוֹת‎)

1. defective spelling of בילה‎