אמר

אמר

Aramaic

Verb

אֲמַר • (ʾamar)

1. to say, to pronounce
   • בראשית רבה ע, טז

     [כט, יז] "וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת", אֲמוֹרָאֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן תִּרְגֵּם קוֹדְמוֹי: וְעֵינֵי לֵאָה הֲווֹ רַכִּיכִין, אֲמַר לֵיהּ: עֵינוֹהִי דְּאִימָּךְ הֲווֹ רַכִּיכִין

2. to command

Related terms

• אֲמוֹרָא‎

---

Hebrew

Etymology

Root
א־מ־ר‎

Cognate to Arabic أَمَرَ‎ (ʾamara, “to command”).

Verb

אָמַר • (amár) (pa'al construction, infinitive לוֹמַר‎ or לאמור \\ לֵאמֹר‎, future יֹאמַר‎, passive counterpart נֶאֱמַר‎, Biblical Hebrew pausal form אָמָר)

(transitive, intransitive)

1. to say, tell
   • Exodus 3:13, with translation of the King James Version:

     ‏מָה אֹמַר אֲלֵהֶם‎‎

     ma omár alehém

     what shall I say unto them?

   • 1 Kings 18:14, with translation of the King James Version:

     ‏וְעַתָּה אַתָּה אֹמֵר לֵךְ אֱמֹר לַאדֹנֶיךָ הִנֵּה אֵלִיָּהוּ וַהֲרָגָנִי‎‎

     v'atá atá omér lech emór ladonécha hiné eliyáhu vaharagáni

     And now thou sayest, Go, tell thy lord, Behold, Elijah is here: and he shall slay me.

2. to intend

Usage notes

• The infinitive לאמור \\ לֵאמֹר‎ is mainly biblical.
• In colloquial Modern Hebrew, the infinitive, future, and imperative forms of this verb are not used; the corresponding forms of הִגִּיד‎ are used instead.

Conjugation

Conjugation of אָמַר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לוֹמַר‎ action noun: אֲמִירָה‎ passive participle: אָמוּר‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אָמַרְתִּי‎		אָמַרְנוּ‎
	second	אָמַרְתָּ‎	אָמַרְתְּ‎	אֲמַרְתֶּם‎1	אֲמַרְתֶּן‎1
	third	אָמַר	אָמְרָה‎	אָמְרוּ‎
present		אוֹמֵר‎	אוֹמֶרֶת‎	אוֹמְרִים‎	אוֹמְרוֹת‎
future	first	אומר \\ אֹמַר‎		נֹאמַר‎
	second	תֹּאמַר‎	תֹּאמְרִי‎	תֹּאמְרוּ‎	תֹּאמַרְנָה‎2
	third	יֹאמַר‎	תֹּאמַר‎	יֹאמְרוּ‎	תֹּאמַרְנָה‎2
imperative		אמור \\ אֱמֹר‎	אִמְרִי‎	אִמְרוּ‎	אמורנה \\ אֱמֹרְנָה‎2
notes		Pronounced אָמַרְתֶּם‎ and אָמַרְתֶּן‎ in informal Modern Hebrew. Uncommon in Modern Hebrew.

References

• H559 in Strong’s Exhaustive Concordance to the Bible, 1979

Noun

אֹמֶר • ('ómer) m

1. defective spelling of אומר‎

Proper noun

אִמֵּר • (imér) m

1. (archaic) A male given name