אישר

אישר

Hebrew

Root
א־שׁ־ר‎

Verb

אישר \\ אִשֵּׁר • ('ishér) (pi'el construction)

1. to authorize, permit
2. to confirm

Conjugation

Conjugation of אישר \\ אִשֵּׁר (see also Appendix:Hebrew verbs) 

non-finite forms		to-infinitive: לְאַשֵּׁר‎ action noun: אישור \\ אִשּׁוּר‎
finite forms		singular		plural
		m.	f.	m.	f.
past	first	אישרתי \\ אִשַּׁרְתִּי‎		אישרנו \\ אִשַּׁרְנוּ‎
	second	אישרת \\ אִשַּׁרְתָּ‎	אישרת \\ אִשַּׁרְתְּ‎	אישרתם \\ אִשַּׁרְתֶּם‎	אישרתן \\ אִשַּׁרְתֶּן‎
	third	אישר \\ אִשֵּׁר	אישרה \\ אִשְּׁרָה‎	אישרו \\ אִשְּׁרוּ‎
present		מְאַשֵּׁר‎	מְאַשֶּׁרֶת‎	מְאַשְּׁרִים‎	מְאַשְּׁרוֹת‎
future	first	אֲאַשֵּׁר‎		נְאַשֵּׁר‎
	second	תְּאַשֵּׁר‎	תְּאַשְּׁרִי‎	תְּאַשְּׁרוּ‎	תְּאַשֵּׁרְנָה‎1
	third	יְאַשֵּׁר‎	תְּאַשֵּׁר‎	יְאַשְּׁרוּ‎	תְּאַשֵּׁרְנָה‎1
imperative		אַשֵּׁר‎	אַשְּׁרִי‎	אַשְּׁרוּ‎	אַשֵּׁרְנָה‎1
notes		Uncommon in Modern Hebrew.

Related terms

• אִשְׁרֵר‎ ('ishrér)

Anagrams

• ראשי‎